דחיית בר"ע על גז"ד שניתן למורשע בהצעת שוחד

           כנגד המבקש ואדם אחר הוגש לבית-משפט השלום ברחובות כתב אישום מתוקן (ת.פ. 1647/03), המייחס להם עבירה של הצעת שוחד לפי סעיף 291 + 294 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

           לפי הנטען בכתב האישום, המבקש היה חוקר פרטי והאדם הנוסף היה מלווה בעל תפקיד בהוצאה לפועל ובעל חברה לשירותים משפטיים "דולפין". במועד הרלוואנטי לכתב האישום, הייתה הגב' עפרה שכן טוב, פקידה בלשכת ההוצאה לפעול בבית-משפט השלום באשקלון ומתוקף תפקידה עובדת ציבור (להלן: עובדת ציבור). ביום 5.3.02 בשעה 12:00, בבית-משפט השלום באשקלון הציע האדם הנוסף לעובדת הציבור הצעת שוחד, בכך שהציע לה, כי במידה ותיתן למבקש ידיעות מתוך המסוף הממוחשב של לשכת ההוצאה לפועל בדבר רשימת תיקים ארצית לחייבים, שאת שמם ימסור לה, ישולמו לה סכוך של 50 ש"ח בגין כל ידיעה כאמור. ביום 6.3.02 התקשר המבקש אל המתלוננת וחזר והציע לה 50 ש"ח בגין כל ידיעה על חייבים שתיתן לו מתוך המידע הממוחשב בהוצאה לפועל.

           בית-משפט השלום (כבוד השופט ג' ברק) הרשיע, ביום 20.6.05, את המבקש בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום וגזר עליו, ביום 27.12.05, את העונשים הבאים: 250 שעות שירות לתועלת הציבור כפי שיקבע על-ידי שירות המבחן; עבודות שירות במסגרת "האגודה הישראלית לטרשת נפוצה תל אביב" בהיקף של 8 שעות בשבוע, וזאת ללא הרשעה וכן התחייבות של המבקש להימנע מעבירה בה הורשע בתיק זה בסכום של 5,000 ש"ח למשך שנתיים.

           על גזר-הדין של בית-משפט השלום ערערה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בערעורו יצאה המדינה כנגד ביטול הרשעת המבקש בעבירת הצעת שוחד, הגם שנקבע בהכרעת הדין, כי אכן ביצע את העבירה. עוד טענה המשיבה כנגד העונש הקל שהושת על המבקש. עוד טענה המשיבה, כי עבירת השוחד אינה נמנית על העבירות בגינן ניתן להימנע מהרשעה, שכן החומרה שבעבירה זו איננה מתפרשת רק על מתחם היחסים המצומצם שבין העבריין לבין המתלונן, אלא היא רעה חולה הפוגעת בציבור כולו.

           בית-המשפט המחוזי (כבוד סגן-הנשיא ז' המר והשופטות י' שיצר וי' שבח) קיבל, ביום 26.11.07, את ערעור המשיבה, ביטל את החלטת בית-משפט השלום בדבר אי הרשעת המבקש, הרשיע את המבקש בעבירת הצעת שוחד לפי סעיף 291 + 294 לחוק העונשין וגזר עליו 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, בכפוף לחוות-דעת הממונה על עבודות שירות; 7 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים וכן קנס בסך 2,500 ש"ח.

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפני. בד-בבד הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע גזר-דינו.

           לטענת בא-כוח המבקש, טעה בית-המשפט המחוזי כששמע את הערעור מבלי שהמבקש היה מיוצג בפועל ובניגוד להחלטתו מיום 22.4.07. כמו-כן טוען הוא, כי על אף החלטת בית-המשפט המחוזי מיום 28.5.07, לפיה המבקש יהיה מיוצג על-ידי מי מהסנגוריה הציבורית, נמנע בית-המשפט מדחיית הדיון באופן שיאפשר לממש את החלטתו זו. עוד מוסיף וטוען בא-כוח המבקש, כי טעה בית-המשפט המחוזי בכך, שהשית על המבקש עונש הזהה לזה שהושת על האדם האחר וזאת למרות שגם לטענת המשיבה, כפי שבאה לידי ביטוי בהחלטת בית-משפט השלום, היה מקום להטיל על האדם האחר עונש השונה מהעונש שיש להטיל על המבקש.

           החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור וזאת ללא צורך בקבלת תגובת המשיבה.

           הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה)). בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה.

           אף לגופו של עניין, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

           המבקש טוען בבקשתו, כאמור, כי טעה בית-המשפט המחוזי כששמע את הערעור מבלי שהמבקש היה מיוצג בפועל ובניגוד להחלטתו מיום 22.4.07. עיון בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מיום 26.11.07 ובפסק-הדין המשלים מיום 26.12.07 מעלה, כי המבקש היה מיוצג, כך שדין טענתו זו להידחות.

           בית-משפט השלום קבע בהכרעת דינו, כי המבקש אכן ביצע את עבירת הצעת השוחד, בצוותא עם האדם האחר. כידוע, הוכחת אשמתו של אדם גוררת עמה את הרשעתו בדין וגזירת דינו בהתאם וחלופת ואילו הימנעות מהרשעה תיעשה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, בהם לא יהיה יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם אם יורשע לבין חומרת העבירה (ראו ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337). סבור אני, כי עבירת הצעת השוחד אינה נמנית על העבירות בגינן ניתן להימנע מהרשעה וזאת בשל חומרת העבירה. מדובר בעבירה, המשחיתה ומכרסמת במוסדות שלטון החוק והמינהל ופוגעת בציבור כולו. נראה לי, כי קביעת בית-המשפט המחוזי - לפיה מדובר בעבירה בה יש ליתן משקל מרבי לאינטרס הציבור, לעומת משקל זניח לנסיבות אישיות - בדין יסודה.

           במקרה דנן, העובדה, כי המבקש הינו חוקר פרטי, אינה מהווה נסיבה המצדיקה הימנעות מהרשעה. ההפך הוא הנכון. למבקש רישיון של חוקר פרטי, בו הוא עשה שימוש לפגיעה בפרטיותו של הציבור ולחדירה למאגרי מידע, הפוגעים בתקינותו של מינהל ציבורי. יתרה מכך, כפי שקבע בית-המשפט המחוזי, אף שירות המבחן לא מצא לנכון להמליץ על הימנעות מהרשעה וזקף לחובת המבקש לא רק את חומרת העבירה אלא גם את אי לקיחת האחריות והכפשת העובדות. בנסיבות אלה שוכנעתי, כי אין מוקם להתערבות בית-משפט זה בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ודין בקשת רשות הערעור להידחות.

           אשר לעונש - כידוע, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בענייננו ולאור נסיבות המקרה שבפנינו, העונש שהוטל על המבקש אינו מצדיק התערבות בית-משפט זה. 

           בפסקי-דין רבים של בית-משפט זה, שעסקו בעבירות שוחד, כמו למשל, בע"פ 400/87 יגאל בן שמואל שמחוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.8.87) נקבע:

"בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע על ידי בית משפט זה, כי על נאשם הנמצא אשם בעבירות שוחד, לרצות תקופת מאסר בפועל, אלא במקרים נדירים כאשר נסיבות מקלות מיוחדות מחייבות או מצדיקות גישה מקלה יותר."

           ברם, בית-המשפט המחוזי קבע, כי לא ניתן להתעלם מהעונש שגזר בית-משפט השלום על האדם האחר, חברו של המבקש, אשר לו עבר פלילי, להבדיל מהמבקש, והוא אף היה היוזם של ההצעה. על האדם האחר נגזר עונש של 6 חודשי מאסר לביצוע בעבודות שירות, קנס בסך 2,500 ש"ח ומאסר על תנאי. בית-המשפט המחוזי קבע, כי לא ראוי לגזור על המבקש עונש חמור יותר מזה של חברו, אולם גם לא מצא מקום להקל עמו, שכן המבקש הוא זה שאמור היה ליהנות מהמידעים אותם נתבקשה עובדת הציבור לספק. בנסיבות אלה מצא בית-המשפט המחוזי, כי יש לגזור על המבקש עונש הזהה בחומרתו לזה שנגזר על האדם האחר. קביעה זו מקובלת עלי ולא מצאתי כל מקום להתערב בה.  

           אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית. ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין.

           ניתנה היום, ה' באדר א' תשס"ח (11.2.08).